האם חומרי ניקוי בפסח צריכים כשרות?

כשרות בפסח – מהדרין מן המהדרין

הלכות כשרות הן הלכות סבוכות ומלאות פרטים, תוויות כשרות רבות יש ורמות כשרות רבות עוד יותר, זהו ים הלכתי עצום ששווה אך קשה מאוד לשחות מחופו האחד אל חופו השני. ומה לגבי הלכות כשרות הנוגעות לפסח? הן כבר הרבה יותר מים עצום. הם ממש עולם ומלואו.

למה? כי ההחמרות יותר תקפות, ההקפדה יותר נוכחת, חג הפסח הקדוש שנחרט בליבות עם ישראל לאורך הדורות כחירות העם האדם והעולם והנקיונות שהוא הביא עמו קיבלו מעמד של מנהג ממש וכפרפזה למשל הידוע – אם חמץ הוא היתר הרע שבליבנו אז אנחנו נרצה לבער אותו כליל כליל ולא להשאיר שום פירור, אף הקטן ביותר. ולפעמים קשה לנו, בעקבות הדקדוק הכל כך חשוב הזה, למצוא יד ורגל בתקופת האביב הקסומה הזו ולכן חשוב לקחת כל נושא נושא ולבאר אותו בפני עצמו, לרדת לשורש העניין הכרוך בו ולדלות משם הנהגות אותן נוכל ליישם בחג שלנו ובהכנות הקשורות אליו.

הנאה מחמץ – למה אסור ומתי מותר?

אחד מהענפים השייכים לעץ הלכות הפסח, הוא סוגיית ההנאה מחמץ. כידוע שחמץ אסור בבל ייראה ובל ימצא  ולפיכך וודאי שאסורה ההנאה ממנו. אך בגמרא בפסחים, בדף כ"א עמוד ב' מובא שמותר להנות מחמץ בפסח שאינו ראוי למאכל כלב. הגמרא שם בנוגע להנאה מחמץ עוסקת בגדר שיכול להיות משמעותי ביחס לחמץ בפסח והוא 'אוכל שאינו ראוי למאכל כלב'. הגמרא מביאה ביטוי לאוכל כזה – "חרכו", ביטוי זה תוספות על המקום מפרש שכוונת הגמרא היא אכן על שאינו ראוי למאכל כלב ועל כך פוסק השולחן ערוך שהחמץ הזה מותר בקיום. המשנה ברורה על פסק זה מבאר שכוונת השולחן ערוך היא כי החמץ המדובר מותר אף בהנאה.  

דין חומרי סיכה שאינם למאכל

האם ניתן להסיק מפסק זה שכל חמץ שאינו נכלל בגדר אכילה מותר בהנאה? לא כל חמץ מותר בהנאה אם פסול למאכל כלב. והסיבה היא שיש פוסקים מסוימים הסוברים ש'סיכה' הינה כשתייה וכיוון שכך יכול להיות שיהיו דברים כמו בשמים מסוימים וכדו' שאינם ראויים למאכל אך מיועדים לסיכה ולפיכך הם מהווים בעיה בפסח וראוי ללמוד על כך באריכות.

דין חומרי הניקוי עצמם

בכל אופן, חומרי ניקוי, דבקים למיניהם, משחות נעליים, או כל דבר אחר שאינו משמש לשימושים כגון סיכה ואינו ראוי למאכל כלב, מותר להשתמש בו בפסח. חשוב להדגיש בעניין זה שאין זה היתר הנובע מכך שחומרי הניקוי אינם עשויים מחמץ או שהחמץ בם פגום, אלא כיוון שהם אינם ראויים למאכל כלב ואין הם משמשים לשימושים הדומים לשתייה,  יצא מהם שם חמץ והאיסור לא עוסק בהם כלל ועל כן גם אין צורך לבדוק על כשרותם. אמנם אם מתעוררת שאלה בעניין חומרים שיכולים להחשב הן כבושם והן כחומר ניקוי, יראה לנכון לשאול תלמיד חכם.